על המושב 

מאת אהרון עמר

ראשיתו של כפר יעבץ, בשנות ה -20 של המאה הקודמת, עת רכש וגאל את האדמות צבי שכטרמן. הנמצאות בלב היישובים הערביים (טייבה, טירה וקלנסוואה) , המקום המשקיף על הרי אפרים והר עיבל, היה שומם ורק קוצים ודרדרים ובעלי חיים היו בו.

הפרחת השממה התחילה עם הגיעה של קבוצה בת 13 חברים ו 2 חברות בתוכם מנהיג הקבוצה מיכאל חזני שנעץ בראשונה את שן המחרשה באדמה מזה מאות שנים והפכו אותה לאדמה פוריה ומגדלת בעיקר עצי פרי הדר.

תחילת המקום היה "קיבוץ גבעת חיים" ע"ש רבו של צבי שכטרמן הרב חיים צ'רנוביץ. מאוחר יותר החליטה ועדת השמות לקרוא למקום "כפר יעבץ" ע"ש ר' צבי זאב יעבץ שהיה סופר,מורה, היסטוריון ומראשוני הפועל המזרחי. והוא זה אשר חידש עם תלמידיו בזכרון יעקב את מנהג הנטיעות בט"ו בשבט.

ביום שלישי ד' אייר תרצ"ב 10.5.32 הונחה באופן רשמי אבן הפינה למבנה הראשון של היישוב על "גבעת שכטרמן" המשקיפה על האיזור כולו, המבנה היה רחב ומפואר ועליו הוקם מגדל תצפית וחדר בטחון. וכלל פנס גדול מאוד (כושפה) שהווה את הקשר עם היישוב העורפי תל מונד. ובסמוך לו בריכת המים.

היישוב ובעיקר מבנה זה, הותקפו ע"י כנופיות ערביות מס' פעמים, אולם התושבים שתוגברו ב 1933 ב 42 צעירים וצעירות יוצאי ארצות אירופה ועברו הכשרה בבית רודגס שבגרמניה והשלמה בכפר יעבץ , החזיקו מעמד מס' שנים. קבוצות הכשרה אלו היו מאוחר יותר בין מקימי היישובים: טירת צבי, כפר הרואה, קבוצת יבנה ועוד.

הקשיים הלכו וגברו, חוסר מים, חוסר בטובין, חוסר כלכלי ובטחוני הביאו לתגבור נוסף של "מתיישבים תימנים" בשנת 1942 שהגיעו משכונת נחליאל שבחדרה לכפר יעבץ. הם שהו במקום למעלה משנה עד סמוך למלחמת העצמאות. כשהמצב הלך והחמיר נתקבלה פקודה לעזוב את היישוב ורק כעבור חצי שנה חזרו למקום מתוך הבטחה שלא התקיימה להתיישב במקום, מכיוון שכך, עזבו והקימו את היישוב "גאולי תימן".

אחרי המלחמה הגיעו עולים מארצות אירופה: גרמניה, רומניה, הונגריה וחידשו את היישוב לאחר נטישת גרעין "מכורה" וגרעין "נצר יששכר".

באפריל 1954 הגיעו התימנים ויחד עם יוצאי ארצות אירופה איכלסו את בתי היישוב החדש ומכאן הלך היישוב והתפתח כאחד היישובים המשגשגים של יישובי התנועה הדתית הפועל המזרחי. 

ביישוב שרידי גת עתיקה ומפוארת, בריכת מים, מבנה בארות מים, תצפיות ועוד.